היום אני רוצה לשתף אותך במשהו מאוד אישי.
אני עוברת תקופה מאוד מטלטלת ולא-פשוטה בחיי כרגע, בלשון המעטה. אני בתהליך משפטי הזוי ומתיש מול האבא של הילדים שלי, תהליך כואב מאוד שמרסק אותי לרסיסים
ומפגיש אותי עם הדפוסים, האמונות והפחדים הכי עמוקים שלי. היו כמה ימים בשבועיים האחרונים שבהם בכיתי מהרגע שהתעוררתי ועד שהלכתי לישון מרוב כאב, אבל, ייאוש וחרדה.
ועם זאת… יש בתוכי תחושה עמוקה של אושר. של שחרור פנימי עמוק. זה אולי ישמע לך מוזר, אבל זו אחת התקופות המדהימות בחיי. אני לומדת להכיר באופן עוד יותר אינטימי את עצמי ואת נימי הנימים נשמתי. לומדת להכי לעומק את הדפוסים והתוויות שאני שמתי על עצמי, שהשאירו אותי תחת דיכוי 12 שנים.
חברות שואלות אותי: "איך זה שאת נראת מאושרת עם כל החרא שאת עוברת?"
אז יש לי תשובה ארוכה לשאלה הזו, ולכן הכנתי לך וידאו חדש עם כמה עצות מעשיות שיעזרו לך להישאר מאושרת ובסנטר שלך גם בתקופות ממש ממש קשות.
אחרי שתצפי בסרטון ממש אשמח שתכתבי בתגובות למטה – האם יש לך טיפים משלך להתמודדות עם תקופות קשות? האם ניסית את אחת העצות שלי ואיך הלך? ממש מחכה לשמוע את הניסיון והחכמה שלך.
באהבה רבה,
אפרת
היי אפרת.
לבי אתך, יודעת בדיוק מה את עוברת, גם אני זכיתי בשיעור שכזה לפני שנים.
זה לא מובן מאיליו לבקש עזרה ולקבל עזרה !
חוותי על בשרי את השחרור בלחוש את הרגש בגוף לתת לו מקום, לנוע אותו , לצייר אותו…
מה שלי מאוד עזר זו האמונה, הידיעה העמוקה, שמה שאני עושה נכון לי, שזו האמת שלי ואיתה אני הולכת עד הסוף.
דווקא בתקופה שהייתה לי מאוד קשה , קבלתי המון תובנות על היותי אדם, אמא, בת זוג. תובנות לכל החיים.
יישר כח, על הדרך.
חיבוק.
עדי
תודה לך אפרת. אוהבת את הכנות והאוטנתיות שאת מביאה.. וכך מכלילה גם אותי בחוויה האנושית שאת עוברת.. ושמהדהדת גם בי. תודה לך על המיקוד בגוף, כמוך יודעת גם שזו דרך ליצור מרכז חיבור וקירבה. להיות איתי.. ובעדי..
הי אפרת חג שמח את נותת בי השראה להיות הכי מאושרת אך איני יודעת לעשות זאת לא מצליחה לקשר את עצמי למיניות הייתי מאוד רוצה לדבר איתך ורק איתך יש בי כמה שאלות שאוכללהתייעץ איתך אדמח תוגה אפרת את מהממת כף לי לישמוע אותך חום קסום בנצלחה אורה
אפרת היקרה,
הוידאו שלך הגיע אליי בתזמון מושלם. אני בשיאה של תקופה קשה מאוד, ואני חווה משבר עמוק באופן שעוד לא התנסיתי בו בחיי הקצרים. אני מגלה עד כמה חנקתי בתוכי לאורך שנים הרבה רגשות, מחשבות, רצונות, פחדים ומה לא. היחס הזה שסיגלתי כלפיי עצמי, של 'אני לא חשובה מספיק כדי שיגלו בי התחשבות', ו'אני חייבת לעשות את הדבר הנכון (כלומר הדבר שאיש לא יבקר אותי בגללו)', 'אני צריכה לעמוד בציפיות' – היחס הזה מוטט אותי והגוף שלי הכריח ומכריח אותי לקחת פסק זמן מוחלט שנמשך בינתיים כבר שלושה חודשים וחצי. עולה בי לא פעם השאלה: האם אפשר בכלל להיות מאושרת בתקופה כזאת?
אני מודה לך מאוד ששיתפת אותי במה שעובר עליך ובשיטות להתמודד עם תקופות כאלה.
באמת גם אני למדתי ועוד לומדת לבקש תמיכה, והשיתוף הזה עם אנשים שאני אוהבת ומעריכה מעמיק את הקשרים בינינו ונותן לי הרבה כח. מצאתי ערך ביצירת שגרת יום מסודרת אשר משלבת בתוכה "טקסים" קטנים כמו למשל תרגיל ההתקרקעות, וטקסט שנקרא "תפילת ההתמסרות" וכו'.
עוד אין הרבה כלים לרשותי עבור תקופות כאלה ואשמח לנסות את הכלים שהצגת.
תודה,
רומי
חיבוק עדי יקרה!
וגם לך רומי 🙂
גם אני מאוד אוהבת טקסים, וטקס אחד שאני עושה יום יום באדיקות לפני השינה – אני שמה יד על הלב שלי ויד על היוני (ווגינה) שלי, נושמת אל הלב, מורידה את הנשימה אל היוני (חיבור בין הלב ליוני – אני מדברת על זה הרבה בסרטון אחר בבלוג) וחושבת על כל מה שאני מוקירה תודה עליו היום. לפעמים אני גם רושמת את הוקרות התודה במחברת שאני שומרת ליד המיטה.
מוזמנת להמשיך לשתף איך הולך לך עם הכלים האלה, ממש אשמח לשמוע!
חיבוק
אפרת
למי שהסרטון לא עובד אצלה – הנה לינק לצפייה ישירות ביוטיוב – https://www.youtube.com/watch?v=yV0BajNY5mQ
אפרת יקרה,
אני הרבה פעמים משתמשת בימים קשים וגם בתוך השגרה בשיטת התמקדות שהכלי השני שהצעת הוא בעצם הבסיס של זה. יש לי פרטנרית קבועה שאנחנו מקשיבות אחת לסשן של השניה, וזה מאוד עוזר לי. זה מקרקע אותי, בד"כ מגיעה תובנה וכוח להמשיך.
עוד משהו שעוזר לי זה להשתדל להזין את עצמי גופנית. למשל לבשל לעצמי משהו שאני אוהבת ולא רק שהילדים אוהבים או לקחת כמה דקות שבהן אני עושה משהו ממש לאט.
שיהיו ימים טובים יקרה ושהדברים יסתדרו לטובה בשבילך במהרה.
חיבוק
תודה רבה אפרת. זה מאד מאד מחזק!